top of page

מחשבות לקראת ראש השנה...מאמר שני על סליחות והפעם "למה זה כל כך קשה"...
במאמר הקודם דיברנו על אהבה עצמית וסליחה עצמית. 
עכשיו נדבר רגע על סליחה לאחרים. 
אם ביקשו סליחה וגם אם לא ביקשו...(זה בכלל כדאי?! אפשרי?).
. 
מבחינה פסיכולוגית, לרובנו קשה לבקש סליחה מעומק הלב ומתוך הודיה שלימה בטעות שעשינו...
בייחוד מאנשים שתלויים בנו, או "צרכים אותנו" כמו בניזוג, הילדים, עובדים שלנו, האחים שלנו...ההורים המבוגרים...
גם מחברים קשה לבקש סליחה אמיתית.

40203182_10155913943781242_6387115195243

הסיבה לזה היא כמובן אגו. 
כלומר שאני מרגיש "קצת פחות" או "השפלה קלה" כי כאילו "אני מתחנן" והרי "גם הוא אשם".
למצב הזה אציע לכם שני פתרונות:
דבר ראשון - התמקדות שלנו בזה שפספסנו. כלומר לא לתגובה הזו(!) פיללנו. עלבון של השני וכד'. ולכן זו אחריות שלנו. התוצאה פוספסה. למשל אם היינו מנסחים אחרת...וכו'.
דבר שני...יש אמונה שאלוהים שופט אותנו על הטעויות שלנו לפי איך שאנחנו שופטים אחרים. 
אז כדאי להיות טיפה יותר רחמנים....
.
לרובנו קשה גם לסלוח מעומק הלב ולהודות לשני על האומץ להתנצל. 
קשה גם ליזום או לסייע לו להחזיר "את המצב לקדמותו".
זה הופך לטיפה יותר קל, אם נזכר שבעצם...גם לנו היה חלק בריב...ולו מזערי. עוזרת גם ההבנה, שבשניה שמתנצלים בפנינו אנחנו "על הסוס" ומרגישים ניצחון קטן...נכון? 
אז הבה נתבשם מהניצחון.. אבל רק לשנייה(!) כי חייבים מיד לרדת מעץ ולהושיט יד ללחיצה ספורטיבית חזרה. 
כמו לוחמים בסוף קרב ג'ודו...
"פעם אני על העץ ופעם אתה". 
וכשאני אהיה למטה...תעשה אותו דבר בשבילי. 
זה נקרא מוסר - שאני שופט אחרים באותם כלים שאני שופט את עצמי. 
לרוב על "פשעי" האחרים אנחנו כועסים מאד ועל שלנו...טוב נו...זה לא כזה נורא...נכון?!
.
"סליחה ומחילה" שאנחנו מבקשים מאלוהים עבור עצמנו...היא הדרגה הכי קשה והאתגר האמיתי שלנו עם אחרים - 
הסליחה היא באה כאמור, תוך כדי לקיחת אחריות על החלק שלנו(!) בריב, בעוד שהמחילה היא החזרת החן, הנועם, האהבה והרגש החם בין הניצים. 
כמו לפני הריב.
וזה קשה...בייחוד בזוגיות. 
לפעמים זה יותר קשה לזה שביקשו ממנו(!) סליחה...כי הוא "על העץ"...וההוא "לא התכוון באמת להתנצל" או "זה לא היה אמיתי"...
.
לפני כמה שנים, במנזר בטיבט, שמעתי משל עמוק ומקסים בדיוק על זה. 
תקשיבו -
לכל אחד מאתנו יש ערימת מטבעות זהב יקרים מאחוריו. גודל הערימה שווה לגודל עוצמת הנפש שלנו. צדיק - ערימה עד השמיים. רשע - אולי עשר מטבעות.
.
כשאני מבקש סליחה, אני כאילו מושיט את היד אחורה ולוקח מטבע זהב ונותן לצד השני. 
כגודל "הפשלה" כך גודל האוצר: 
פשלה ענקית : שק מטבעות זהב גדול. 
פליטת פה לא מוצלחת : מטבע אחד.
עכשיו.
על הערימה, יושב גמד רשע קטן וערמומי שקוראים לו בהרבה שמות - "מי אני" או אגו, או דימוי עצמי וכו'. 
והגמד תמיד מנסה לשכנע אותי לא(!) לתת. או לפחות אוצר קטן ככל האפשר. 
"כי לא מגיע. כי בעצם לא קרה כלום. כי ההוא התחיל"..ועוד ועוד נימוקי שווא קמצניים.
רבים פועלים כך כל חייהם, מתוך קטנות מוחין רשעה, פוגעים ולא מתנצלים על כלום שזה מזעזע. 
הם בעצם לא מודעים לזה שיש גם דרך להגדיל(!) את הערימה. שזו הגאולה הפרטית והדרך החוצה מהחושך החיצוני אל האור הפנימי.
הרעיון הוא, שמי שנותן מטבע זהב אחת(!) בנפש חפיצה מתוך אמונה שלימה ש"אין ביטוח נגד טעויות" וגם אני יש לי חלק בריב...מיד נופלות משמיים עשר(!) מטבעות בוהקות ומצלצלות על הערימה...!
אלו "ירבו זכויותינו כרימון" מי שמכיר את הברכה. 
.
בעצם אם אני רץ בשמחה לחפש איפה אולי טעיתי, להתנצל ולהחזיר חום ואהבה ביני לבין האחר...אהיה עשיר גדול רוחנית. שזה ממש כך. תחשבו על זה...כמו עם כסף "אמיתי". מי שמחלק לכולם יש לו שפע..נכון?
.
בדור הזה לא קל למצוא אהבת אמת. חבל לחרב אותה על משקעים ואי הבנות ומשחקי אגו ילדותיים. כדאי לקחת "לקיחת אחריות" על החלק שלנו, להוסיף "סליחה אהובתי" ולתבל בחיבוק עוטף.. וזה מתכון נפלא לשנה חדשה מגוהצת ולבנה מלכלוכים...
.
לקראת החג הלבן והשנה החדשה, אני מאחל לכולנו שנדע להגיע לדרגה הזו ונבורך חזרה בשפע מכל מישור...בריאות איתנה...פרנסה...שלווה...והדבר ה"קטן" ההוא שמתבל את החיים והופך כל יום לקסום - 
אהבה עצמית עוצמתית ונטולת אגו...
.
זו יופי של הזדמנות לבקש מכל אחד ואחת מכם סליחה ומחילה אם משהו שאמרתי או עשיתי ברדיו או בטלויזיה או באחת הקבוצות שאני מנהל או בקליניקה...לא "בא לכם טוב" ולחץ על "פצעון פנימי" שכאב. 
.
בתמונה- 
זריחה ערפילית שצילמתי באוויר פריך וקר על שפת אגם קטן בדרך למקום מרגש...טירת קסמים אמיתית בחבל בוואריה שבגרמניה בטיול שמאני מופלא. 
.
הגעתם עד פה? אהבתם? שתפו לטובת הכלל....
.
תהיו לי בריאים, נפש וגוף...וקידה בלבן

ייעוץ זוגי, אהב נכזבת, משבר זוגי
bottom of page