top of page

 

אפרופו הסופה...בואו נדבר שניה על יחסים במצב קפיאה (תמונה).

כמו שאני תמיד אומר, לא חשוב כרגע איך(!) הגענו לשם, השאלה מה עושים.
או. אז קורה שהיחסים מגיעים לנקודת קפאון קשה שגם פינגווינים היו מדליקים חימום...
אם יש תקשורת, היא ממש מינימלית, לרוב רק(!) בנוגע לילדים (או אם המלח רחוק בשולחן), ברור שאין סקס, המחשבות קשות והבריאות הנפשית גם כבר מתחילה להתערער. 

26231319_10155368635606242_5690511806502

חדי עין מבחינים בלהקת עורכי דין שכבר מרחפים מעל גופת האהבה...
והאמת? לא כי קרה אסון זוגי אלא רק בגלל שני אגואים "מחופרים בבונקר" עם האצבע על ההדק....
יש אנשים שחיים ככה שנים. בעונש הדדי. וזה עצוב נורא נורא.
מכירים? אז מה עושים?
סלחו לי שאני שוב מזכיר לכולנו "מי אחראי על מה" והפעם "הצעד הראשון" יהיה של הצד הלוחם, המורגל בפיוסי "אין אגו בין חברים" - הגבר. 
הבעל. הבנזוג. תקשיבו זיפים - 
היות וזה מאד קשה להיות הראשון עושים ככה:
1. מדמיינים שהאישה היא הבוס או המפקד או חבר של 20 שנה שחשוב לנו. בולעים רוק. נושמים.
2. עושים צעד קטן. בלי שום התנצלויות או הודאה באשמה. משהו סמלי - מזמינים כרטיסים לסטנדאפ, שולחן במסעדה חמודה, מבררים על פאב רומנטי בעיר אחרת...כאלה.
3. באוטו בדרך עושים עוד צעד קטן - מחזיקים לה את היד
4. זהו. לא מדברים "על העניין", רק חווים את "אנחנו צוות, בסט פריינדז, אהובים".
5. צוחקים. שותים. אוכלים. מסתכלים בעיניים ונהנים. קירות הבונקר קצת נמסו. נפלא
.
עד כאן תפקיד הזיפים.. 
תפקיד האישה הוא להעריך את המחוות ולשתף פעולה בנפש חפצה. 
למרות שגם לה קשה. "אפילו יותר...". "כי הוא אשם".
מי שלא משתפת פעולה ולא "יורדת מהעץ" שולחים אותה אלי לשיחת נזיפה...ודי לחכימא.
יאללה, לעבודת האהבה...קידה ושבת שלום!

ייעוץ זוגי, אהב נכזבת, משבר זוגי
bottom of page